הפקת אופנה נשמע כמשהו מאד גרנדיוזי ובלתי מושג, במיוחד עבור עסקים קטנים (שאלו רוב העסקים שאני עובדת איתם). כשאני מדברת איתם על החשיבות המכרעת של תמונות המוצרים למכירות אונליין ולנוכחות ברשתות, אני לא פעם שומעת את אותם טיעונים שסובבים סביב מורכבות ויוקר. לא פעם, במציאות המוצר נראה מיליון דולר וברור שהושקעה בו מחשבה, חומרי גלם איכותיים ועבודה אבל איכשהו בתמונה זה מתפספס.

אבל מסתבר שגם הקטנים והמתחילים יכולים ליהנות מהפקת אופנה מקצועית ולהצליח להציג את המוצר/מותג שלהם באופן מחמיא ומפתה.
לצורך זה, אני מפנה אותם להילה - הרי היא כותבת התוכן, הדוגמנית, הצלמת והרוח החיה מאחורי בלוג האופנה והלייף סטייל (השווה, מיי איי סיי) - "תלתלים". וכפי שהילה מגדירה אותו ברוב שנינותה - מגזין אופנה, לייף סטייל ואמהות שלא מפחד לכתוב על מה שלא תמיד מדובר ועושה זאת בסטייל, עם ז'קט פייאטים וכוס יין אדום. לחייך, הילה :-)
בדומה אלי, גם הילה עובדת לרוב עם עסקים קטנים וליתר דיוק עם עסקים מקומיים והיא הצליחה לצור קונספט שמאד התחברתי אליו - הפקות אופנה שיתופיות. כאלו שמאגדות פריטים של מספר מעצבות ומאפשר גם לקטנים לשחק במגרש של הגדולים ולצאת עם ויזואליים "סוף" ובמחיר שהם יכולים להרשות לעצמם.
כיוון שגם להילה ברור שהפקות אופנה שיתופיות זה לא משהו שנוכל להסתמך עליו באופן בלעדי עבור המותג שלנו, היא יצרה עוד כלים שמעודדים בעלות עסקים קטנים לחשוף את עצמן או את המותג שלהם, באופן עצמאי ובלי לחשוש.
אחד מאלו הנה סדנא העונה לשם "הצד הפוטוגני שבי" שמלמדת נשים להתיידד עם המצלמה, לא לפחד ממנה ולדעת להוציא ממנה את המיטב שלנו. הילה טוענת שלמצלמה לא איכפת מה הגובה שלנו ומה המשקל, אם אנחנו נלמד לאהוב אותה, היא תאהב אותנו חזרה. היא מסבירה שיש מסוכה שצריך לעבור בכדי להגיע לשם. בסדנה, היא מלמדת איך לעבור אותה. נראה לי שזו סדנה חובה לרובינו.

אז אחר האינסטגרם ההיסטרי של הילה אני עוקבת לא מעט זמן וגם ידעתי משיטוט באתר שלה שעד לא מזמן היא ענתה לשם המפוצץ "משנה ליועץ המשפטי של מנורה מבטחים". הייתי חייבת לשמוע איך לעזאזל ממשהי שעסקה בנושא כל כך יבש ורציני, היא הגיעה עד הלום.
אז הזמנתי את הילה לזום צפוף והתחלתי בדיוק עם שאלה זו.
"תמיד אהבתי לכתוב. הייתה תקופה שהתרוצצתי בשנקין וחילקתי את הגיגי לעוברים ושבים. מבחינתי הייתי לומדת ספרות וכתיבה אך כיוון שהגעתי מבית פולני נוקשה שבו היה ברור ש"ספרות לומדים בפנסיה", בחרתי ללמוד משפטים. מבחינתי זה היה הכי קרוב לספרות (כי בכל זאת זה כרוך בהרבה כתיבה) והכי רחוק מסטטיסטיקה (וכמה שיותר רחוק, יותר טוב).
חיש מהר מצאתי את עצמי עושה קריירה בתחום, השתלבתי במנורה מבטחים ושאפתי להכי גבוה שיש בסולם שעליו טיפסתי.
בשנת 2012 נהייתי אמא לסתיו ובמקביל עזבנו את תל-אביב לטובת הרצליה. מצאתי את עצמי בבדידות איומה וחיפשתי לי פיסת אלוהים קטנה משלי - מקום שלא אהיה בו אמא או עורכת דין, מקום שיהיה קליל וכייפי, מקום שיתחבר לאהבה שלי לאופנה - וכך נולד לו הבלוג "תלתלים".
בהתחלה, כלב לא נכנס. לאט לאט התחלתי להבין שעם תוכן שנון ככל שיהיה אם אין ויזואליים מנצחים, כנראה שבלוג אופנה לא יצליח להתרומם. וככה, הצטיידתי במצלמה שהשאלתי ונרשמתי לקורס צילום. התחלתי להסתכל מה קורה סביבי והבנתי שאני חייבת נוכחות ברשתות החברתיות בכדי למשוך קהל לבלוג. פתחתי חשבון אינסטגרם שילווה את הבלוג ודייקתי לעצמי למי אני בעצם פונה ומה אני מציעה. בחרתי להתמקד באופנה ויצירה מקומית. באופן טבעי, התחילה עבודה עם מעצבים, הפקות אופנה, כתבות, קהל, עוקבים....."

אבל רגע רגע, מה עם הדיי ג'וב?
לקח לי לא מעט זמן להחליט להתמקד בעשייה החדשה כמקור פרנסה יחיד ובמשך שנים הצלחתי לג'נגל בין השניים.
מה היית ממליצה למעצבות בתחילת דרכן בכל הנוגע לנוכחות ברשתות?
אנחנו חיים בעידן של שפע. הרשתות שוצפות וגועשות במותגים ומוצרים. למותג חדש קשה מאד להשיג תשומת לב. עסק קטן בתחילת דרכו צריך להתמקד בהגדלת החשיפה שלו ברשתות חברתיות והגדלת הקהילה שסביבו. משם כבר יבואו המכירות. חייבים להתמיד ולבנות את הייחודיות שלנו.
לפני שמתחילים לחשוף את העסק, תעשו עם עצמכן תרגיל. נסו לדמיין - אם העסק הייתה דמות, פרסונה - קיום בפני עצמו - מי הוא היה? מה הם הצבעים שמאפיינים אותו? מה הסגנון שמאפיין אותו? מה האופי שלו? ככה תבנו את השפה הויזואלית של העסק - שפת המותג. כל הויזואליים צריכים לדבר את אותה שפה.
עסק שיודע לעשות זאת טוב זה עסק שכשנתקלים בתמונה שלו ישר מזהים שזה שלו - משהו בצבעוניות, סגנון צילום, העמדה, פלטת הצבעים."
